ארוחת צ'יט

הייתי נזהר מלהציג "צ'יט מיל" כמשהו שיש לו חשיבות פיזיולוגית מוכחת, כי המחקר לא באמת תומך בכך. מה שכן, יש מקום לדון ביתרונות ובחסרונות הפסיכולוגיים וההתנהגותיים.

"אתה חייב צ'יט מיל כדי להמשיך לרדת במשקל."

זו אחת האמונות שאני שומע המון, אבל המציאות מורכבת יותר

מבחינה פיזיולוגית, אין ראיות טובות לכך שארוחת צ'יט אחת (ארוחה במסעדה / זלילה של כמות גדולה של קלוריות בזמן ירידה במשקל) "מאפסת את חילוף החומרים", "מעירה את הגוף ממצב רעב" או יוצרת יתרון משמעותי לירידה בשומן.

העלייה הזמנית בהוצאה האנרגטית לאחר ארוחה גדולה קיימת, אך היא שולית ולא באמת תשפיע באופן משמעותי על תהליך הירידה במשקל.

מצד שני, תזונה היא לא רק פיזיולוגיה, היא גם פסיכולוגיה והתנהגות.

עבור חלק מהאנשים, ארוחת צ'יט מתוכננת יכולה להפחית תחושת חסך, לשפר התמדה ולאפשר גמישות תזונתית לאורך זמן.

עבור אחרים, היא עלולה ליצור מערכת יחסים בעייתית עם אוכל חלוקה של מזונות ל"טובים" ו"רעים", רגשות אשמה, ואפילו התקפי אכילה שנמשכים הרבה מעבר לארוחה אחת.

השאלה היא לא האם צ'יט מיל טובה או רעה, אלא האם היא עוזרת לכם להתמיד!

אם ארוחה חופשית פעם בשבוע מאפשרת לכם לשמור על התפריט לאורך חודשים, היא יכולה להיות כלי יעיל אם היא הופכת לזלילה של אלפי קלוריות שמוחקת חלק גדול מהגירעון הקלורי השבועי , כנראה שהיא פוגעת יותר משהיא עוזרת.

בסופו של דבר, הצלחה בתהליך נקבעת בעיקר על ידי המאזן הקלורי לאורך זמן, צריכת החלבון, הפעילות הגופנית והיכולת להתמיד לאורך חודשים (ושנים) צ'יט מיל היא לא חובה, לא טריק מטבולי ולא קיצור דרך.היא פשוט כלי התנהגותי שעובד לחלק מהאנשים ולאחרים פחות.