שבועות של משמעת עצמית מטורפת, ויתורים, זיעה, ירידה מדהימה במשקל…

 ואז מגיע משבר קטן, שבירה קלה, ותוך כמה חודשים הכל עולה בחזרה, לפעמים עם "ריבית".

ההרגשה הזו, שהתאמצת כל כך קשה ובסוף חזרת לנקודת ההתחלה, היא מייאשת ומרוקנת.

אבל האשמה היא לא בכם, האשמה היא בשיטה.

מוטיבציה היא רגש, ורגשות הם הפכפכים.

היא שם כשקל, כשקמים בבוקר עם אנרגיה וכשהתוצאות מגיעות מהר.

אבל מה קורה כשיש יום זוועתי בעבודה?

כשהילדים לא ישנים? כשהגוף עייף? שם המוטיבציה נעלמת, ואם היא הבסיס היחיד שלך, כל המבנה קורס ​אז איך מייצרים הרגלי תזונה נכונים שמחזיקים לכל החיים? עוברים ממוטיבציה למערכות (Systems):חוק ה-80/20 (בלי "הכל או כלום"): הגישה הקיצונית של "ממחר אני רק על חסות וחזה עוף" היא מתכון בטוח לכישלון.

תזונה נכונה צריכה לכלול 80% מזון מזין ו-20% מזון לנפש.

אם אסור לכם שוקולד בחיים, אתם (כנראה, בסופו של דבר) תישברו ותאכלו חפיסה שלמה. אם "מותר" לכם קוביה ביום, המשחק משתנה.

 עיצוב סביבה (במקום כוח רצון): אל תעמידו את כוח הרצון שלכם למבחן בכל ערב מול הטלוויזיה.

אם המגירה מלאה בחטיפים, אתם תאכלו אותם כשתהיו עייפים. תדאגו שהבחירה הקלה תהיה הבחירה הנכונה: ירקות חתוכים בקופסה במקרר, פירות זמינים, ומים על השולחן. שינויים קטנטנים: אל תנסו לשנות את כל התפריט ביום אחד. תתחילו מהרגל אחד קטן בשבוע, למשל: להגיע ליעד הנוזלים היומי שלי עד 13:00 , או להחליף את נשנוש אחה"צ בפרי. כשההרגל הזה הופך לאוטומטי (כמו לצחצח שיניים), עוברים לבא בתור. אוטומציה של תהליכים (Meal Prep): כשמגיעים הביתה מורעבים ב20:00 בערב, אין כוח לבשל.

זה השלב שמזמינים משלוח או חוטפים פחמימות ריקות.

אם יש לכם חלבון וירקות מוכנים מראש במקרר פתרתם את הבעיה בלי להפעיל טיפת כוח רצון.

ירידה במשקל ושמירה עליו היא לא תוצאה של "מבצע" צבאי לחודשיים היא תוצאה של מי שאתם ביום יום שלכם.

אל תחפשו מוטיבציה, תחפשו הרגלים קטנים שאפשר לחיות איתם בשלום גם בעוד חמש שנים

למעקב בפלטפורמות השונות: