חלק ב' של מה למדתי מהספר הרגלים קטנטנים:

פירוק היכולת ולא הסתמכות על מוטיבציה (Ability Scale)

כשמשהו קשה מדי, הבעיה היא לא במוטיבציה שלך  אלא בדרך.

אם אתה נכשל בהרגל, אל תנסה "לרצות את זה יותר". השאלות שצריך לשאול הן:

האם יש לי מספיק זמן?

​האם יש לי מספיק אנרגיה?

​האם הפעולה קלה מספיק לביצוע?

ההגיון המדעי: לפי מודל ההתנהגות של Fogg (B = MAP), התנהגות קורית כשיש מוטיבציה, יכולת וטריגר בו-זמנית. ככל שהיכולת קלה יותר (Ability גבוהה), כך נדרשת פחות מוטיבציה כדי לייצר פעולה.

בקליניקה: יש כאלה שאומרים שעצם קיום העוגיות בבית גורם להן להיות נגישות מאוד ואז קשה להם לעצור, במקרה כזה היישום יהיה לא להכניס הביתה / להקשות את הפעולה בכך שהן יהיו במקום מאוד לא נגיש כמו החלק העליון של הארון, זאת בהנחה והמטרה היא לאכול פחות עוגיות.

זהות קודמת לתוצאה (Identity-Based Habits)

​הרגלים החזקים ביותר נובעים ממי שאתה מאמין שאתה.

שינוי עמוק לא מתחיל ב"מה אני רוצה להשיג" (למשל: לרדת 5 קילו), אלא ב"מי אני רוצה להיות" (למשל: אדם שדואג לבריאות שלו). כל הרגל קטן הוא "הצבעת אמון" בזהות החדשה שלך.

דוגמא מספר אחר:

מציעים לך סיגריה ואתה אומר "לא תודה", כלומר אתה בהגדרה אדם מעשן שכרגע לא מעוניין בסיגריה. לעומת התשובה "אני לא מעשן", זה נשמע דומה אבל בהגדרה העצמית האדם הלא מעשן לא יגע בסיגריה בכלל, ולא משדר לעצמו מסר של "לא כרגע", עמוק אני יודע, נשמע מאוד שולי אבל

הגדרה עצמית זה סופר קריטי.

ההגיון המדעי: הטיות קוגניטיביות ושמירה על עקביות עצמית (Self-Consistency) מניעות את ההתנהגות האנושית. כשהרגל מתחבר לזהות, המוח תופס אותו כחלק ממי שאתה ולא כמשימה חיצונית.

איזה הרגל קטן אחד אתם הולכים להתחיל כבר היום? 🧵👇

למעקב בפלטפורמות השונות: